דפנה גולד-מלכיאור, עצמאית בתחום יחסי ציבור

בוגרת 1999

החוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה היה לי בית אקדמי ומקצועי ראשון. תחושת האינטימיות של היותנו מחזור שני הועצמה ע"י הקשר הטוב שהתפתח עם חבריי הסטודנטים ועם המרצים, אשר לשניים מהם – ד"ר יונתן כהן ופרופ' רפי כהן אלמגור -  שימשתי עוזרת מחקר. זו היתה הזדמנות מצוינת ללמוד על "מאחורי הקלעים" האקדמי (מנקודת מבטם של סטודנטים, אשר להם ההוראה היא העיקר בשלב זה) – כתיבת מאמרים וספרים, תכנון וביצוע של כנסים בינלאומיים ועוד.

עוד במהלך הלימודים השתדלתי לנצל כל הזדמנות להתנסות בעבודה תקשורתית – כתבתי למקומון, עבדתי תקופה מסוימת בתחנת רדיו של "קול ישראל" וניסיתי להכיר את מפת התקשורת המקומית.

המסלול המקצועי שלי בשנים מאז סיימתי את התואר כלל ארבעה תפקידים עיקריים, כולם בתחום התקשורת במוסדות מחקר:

עוזרת דוברת הטכניון,

מנהלת פרסום ושיווק במרכז הרפואי שערי צדק,

מנהלת תוכן אתר האינטרנט של המכון הישראלי לדמוקרטיה

וע. מנהלת אגף קשרי חוץ במאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל.

המשותף לכל התפקידים היה המגע השוטף עם סגל המוסד לשם התעדכנות בעשיה בכל תחום ולאחר מכן עיבוד החומר המתקבל והפקת תוצרים תקשורתיים: הודעות לעיתונות, עיתון מוסדי, תכנים לאתר האינטרנט, תכנון כנסים. נהניתי מאוד מן המפגש מפרה עם אנשים רבים העוסקים בתחומים מגוונים, ופיתחתי יכולת להאזין להסברים בתחומים שלא היו מוכרים לי ולדרוש מן החוקר לפשט את המנגנונים המתוארים עד שיוכלו laypeople כמונו להבינם. לאחר מכן, נהניתי גם מן השלב היצירתי של הפקת התוצר התקשורתי.  

התפקיד בשערי צדק גם היווה מקור ההשראה לתיזה הנרטיבית שזכיתי לכתוב בהנחייתה של פרופ' עמיה ליבליך, במסגרת התואר השני בחקר סכסוכים, ניהולם ויישובם באוניברסיטה העברית, בנושא שיתוף פעולה מקצועי בין רופאים ישראלים ופלסטינים במהלך האינתיפאדה. לתואר נרשמתי לאחר ששמעתי על התוכנית (אני בת המחזור הראשון) וחשבתי שפתרון בעיות, או לפחות התמודדות עימן, הוא נושא שמרתק אותי וראוי לתשומת לב. בתואר היו קורסים מעניינים אך התוכנית סבלה ממחלות ילדות רבות והייתה בעיית אינטגרציה בין התחומים, אולי בעיה נפוצה בתוכניות בינתחומיות. מכל מקום, התברכתי בפרופ' עמיה ליבליך, מנחה מדהימה שלמדתי ממנה את השיטה האיכותנית הנרטיבית, חוויה בפני עצמה. ראיינתי עשרה רופאים ישראלים ופלסטינים על שיתוף הפעולה שלהם בנסיבות אינטנסיביות במיוחד, ויצאתי מעודדת.  

מן הקורסים במהלך התואר הראשון בתקשורת, אני זוכרת לטובה במיוחד את הקורס על הפצת חידושים של ד"ר יונתן כהן, את הקורס בנושא חופש הביטוי של פרופ' רפי כהן אלמגור ואת סדנת הרדיו של חביבה רוגר. בשלב מאוחר יותר הייתה לי הזכות לעבוד תחת חביבה רוגר כשהיא כיהנה כדוברת הטכניון ואני הייתי סגניתה. מחביבה למדתי לראיין, לברור עיקר מתפל, לנסח הודעות לעיתונות, לנהל מסיבת עיתונאים, ולטפח קשרים שוטפים עם סגל חוקרי המוסד כמו גם עם העיתונאים בתחומים הרלוונטיים.

אני ממליצה בחום לכל סטודנטית וסטודנט להשתדל להתנסות בעבודה מעשית בתחום התקשורת עוד במהלך הלימודים. נוכחתי לדעת שמעסיקיי התרשמו מאוד מניסיון מקצועי, לא פחות ולעתים אף יותר, מאשר מן התואר לבדו. שלא תהיה אי-הבנה - התואר בהחלט היווה מפתח, בעיקר בקבלת התפקיד הראשון המשמעותי בתחום, אבל אחר-כך נראה היה לי שהניסיון המצטבר והרלוונטי הוא שהכריע.

קשה לדעת לאן לשייך כל אחד מבין מכלול הכשרונות והיכולות שיש לאדם ב"תיק העבודות" שלו ברגע נתון בחיים; מה הרשים את המעסיק? בזכות מה קיבל את התפקיד?

האם היו אלה תכונות אופי מולדות או כאלה שטופחו בבית בשנות הילדות, כמו יכולת לעבוד בצוות ולהסביר פנים לעמיתים?

האם היו אלה יכולות מעין-פיקודיות שנרכשו במהלך השירות הצבאי, כמו קבלת אחריות וניהול משימות?

האם היתה זו יכולת אנליטית שנרכשה בשנות הלימוד, אם בקורס מסוים או (בסבירות גבוהה יותר) כתוצאה מצטברת של עיסוק אינטלקטואלי הדרגתי וממושך?

האם היתה זו ההפנמה של פתרון בעיות המתעוררות בסיטואציות תעסוקתיות, תולדה של מקרים דומים בעבודות קודמות?

לי זה נראה כמו שילוב של אלמנטים מכל תחנה בדרך. זו גם הסיבה שלא כדאי להתיאש גם אם לא רואים תועלת מיידית בידע או בניסיון שנרכשו. מי יודע, יום אחד אולי עוד נגלה מדוע היה כדאי לצבור אותם.

בתקופה הקרובה אני מאריכה את חופשת הלידה שלי עם ברית, בתי בת ה- 4 חודשים. לשמחתי, אני מגלה (בפעם השלישית, כך עשיתי גם כשנולדו בניי דביר (7) ולביא (3.5)) שבתחום התקשורת אני מצליחה להתפרנס כפרילנסרית ולהמשיך לשהות עם בתי, להניק ולהעניק. כרגע אני כותבת דוחות והצעות לתורמים עבור הג'וינט. בעתיד אני מניחה שאחפש תפקיד דומה לקודמים, יחסי ציבור או דוברות של מוסד מחקר.  

אני מודה לסגל החוג לתקשורת על היחס החם והאכפתי בשנות הלימודים, ומסתכלת אחורה לתקופה ההיא כזכרון מתוק. מזל טוב לכולם לכבוד יום הולדת עשר. בהצלחה בהמשך ההתפתחות האישית והמקצועית. ולהתראות!

עידו הדרי, דובר מכבי שירותי בריאות

בוגר 2002

אל לימודי התואר הראשון בתקשורת ומדע המדינה באוניברסיטת חיפה הגעתי ללא ניסיון משמעותי קודם. מעט לאחר תחילת השנה השנייה התקבלתי לתפקיד הדובר והממונה על יחסי הציבור בבית החולים לגליל המערבי בנהרייה. באותה תקופה הייתה גזרת דרום לבנון סוערת במיוחד ומדי יום היו מגיעים לבית החולים פצועים רבים ואיתם כמובן גם גדודי העיתונאים. למעשה כבר ביום הראשון לתפקידי הגיעו נשיא המדינה דאז עזר וייצמן ואלוף פיקוד הצפון לבקר את החיילים הפצועים. ביקור נשיא המדינה דורש ללא ספק היערכות תקשורתית משמעותית שכאמור "נחתה" עלי כבר ביום הראשון לתפקיד.

בהמשך, עם התפטרותו של שר הבריאות רוני מילוא ועזיבת דוברת משרד הבריאות שהייתה עוזרתו, הצעתי עצמי לתפקיד. בתום מספר שבועות זכיתי בכבוד לשמש כדובר משרד הבריאות וכיועץ התקשורת לשר הבריאות. גם כאן הדרמות והאירועים הקיצוניים לא איחרו לבוא, חודש לאחר כניסתי לתפקיד נאלצתי להוציא הודעה לכלל העיתונאים על איסור לשתות מים בכל גוש דן במה שכונה "ליל הברזים" או "ליל האמוניה". זוהי אחת ההודעות המשמעותיות והמורכבות ביותר בתולדות משרד הבריאות. למותר לציין כי לאורך כל אותו הלילה נמשכה העבודה סביב הפרשה וכדי לשלב מעט אקדמיה בסיפור אומר רק בסיומו של אותו לילה התייצבתי למבחן האחרון שלי בתואר הראשון (הצלחתי לעבור). התפקיד המשולב במשרד הבריאות היה ונשאר ללא ספק פסגת הקריירה שלי על אף היותו קשה, אינטנסיבי ולא מתגמל. תקופה זו הייתה רצופה פיגועים נוראים אשר בכולם התייצב שר הבריאות דאז נסים דהאן ולצידו אני. העבודה עם שר חרדי הייתה כשלעצמה מעניינת ומאתגרת ודי לומר כי השר דהאן זכה לפופולאריות רבה בקרב כלל הציבור ודורג במקום השביעי מבין 27 שרי הממשלה באותה תקופה, בהמשך הוא אף זכה לתואר שר השנה של עיתון מעריב.

נוכח האינטנסיביות הרבה שנדרשה בשני התפקידים שבצעתי החליטה נציבות שירות המדינה שלא לאפשר יותר בכל משרדי הממשלה לאותו אדם לשאת בשני התפקידים וזוהי הוכחה נוספת לכך ששילוב התפקידים היה קשה בכל קנה מידה.

לאחר התפטרות ש"ס מן הממשלה ולקראת הרכבת הממשלה החדשה באביב 2003 פנתה אלי מכבי שירותי בריאות בהצעה לשמש כדובר מכבי בכפיפות ישירה למנכ"ל מכבי, פרופ' יהושע שמר. על אף המחמאה שבדבר וההצעה המפתה, ביקשתי ממכבי להמתין עוד מספר חודשים שכן באותה עת עלתה מחדש המתיחות בעיראק ואיתה החשש מפעולות טרור ביולוגי או כימי. למשרד הבריאות כולו ולמערך הדוברות שבראשו עמדתי יש תפקיד מרכזי בהתמודדות מדינת ישראל עם איום טרור שכזה ועל כן היה לי חשוב להמשיך בתפקיד דובר המשרד עד לחלוף הסערה.

ביוני 2003 החלתי בתפקידי הנוכחי כדובר מכבי שירותי בריאות. גם כאן אין רגע דל וכארגון המשרת רבע מאוכלוסיית מדינת ישראל ובעל תקציב של קרוב לשישה מיליארד שקלים הוא נמצא במוקד ההתעניינות התקשורתית של כתבי בריאות, כלכלה, בטוח ועוד.

במקביל לעבודתי במשרד הבריאות ובמכבי סיימתי גם את לימודי התואר השני בתקשורת באוניברסיטה העברית בירושלים וכיום אני משמש כמרצה לתקשורת ובריאות זו השנה השנייה באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע, בחוג למִנְהל מערכות בריאות.

לימודי התואר הראשון הקנו לי זווית ראייה רחבה של תחום התקשורת ושל המחקרים הנערכים בנושא. אין לי ספק כי לוּ היו משולבים בלימודים גם תכנים מעשיים יותר הייתי יוצא נשכר יחד ודאי עם סטודנטים נוספים. לימודי התואר הראשון בהחלט מסייעים לי בהרצאות שאני מעביר באוניברסיטת בן–גוריון ובמסגרות נוספות.

אמיר ירחי, דובר אזור ישראל בסוכנות היהודית

בוגר 2002, מוסמך 2005

אני עובד כדובר אזור ישראל בסוכנות היהודית, ופועל בתחומים של מיצוב ומיתוג הארגון בישראל. במסגרת תפקידי אני מוביל ולוקח חלק בקמפיינים בנושאים שונים (חיזוק הגליל, קליטת עולים חדשים, שיפור תדמית עולי אתיופיה בישראל וכו'), פועל מול כל ענפי התקשורת הישראלית ולוקח חלק פעיל במהפכת התדמית שעוברת הסוכנות היהודית בשנים האחרונות. כל פעם אני מופתע מחדש לגלות כמה תרמו לי לימודי התקשורת מבחינת היכולת לזהות תהליכים ברמת המקרו, החשיבה הביקורתית, ההבנה איך פועלת התקשורת ובכלל – כל אותם דברים שלמדתי חוזרים וצצים וממחישים את הקשר שבין האקדמיה והלימודים לבין "העולם האמיתי". הכלים שקיבלתי במהלך לימודי התואר הראשון והשני בחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה, מהווים חלק משמעותי מ"ארגז הכלים" המשמש אותי בעבודה. כמו רבים אחרים התלבטתי גם אני לפני תחילת הלימודים, בין האוניברסיטה "העיונית" ו"התיאורטית", לבין מכללות או מסלולים "מקצועיים" ו"התנסותיים". בדיעבד אני יכול להגיד שלא טעיתי. השילוב בין התיאוריה שלמדתי ממרצי החוג, לפרקטיקה שצברתי כעורך עיתון החוג ואח"כ במסגרות אחרות, הפך אותי לאיש תקשורת טוב יותר. אגב, עם סיום הלימודים הקשר עם החוג ואנשיו לא נפסק: מעבר לכך שקיבלתי סיוע במציאת מקום עבודה ראשון, אני מוצא את עצמי נעזר מפעם לפעם ביכולותיהם המקצועיות של מרצי החוג, או עוזר להם במסגרת עבודתי.

מירית כהן, דוברת Comme il faut

בוגרת 2002, מוסמכת 2004

מייד כשסיימתי את שירותי הצבאי ביחידת דובר צה"ל, בה נחשפתי לראשונה לעולם התקשורת, ידעתי שלימודים אקדמיים בתחום התקשורת הם היעד הבא שלי.

רבים אמרו לי--למה את צריכה ללמוד תואר בתקשורת? את כבר נכנסת לתחום, יצרת קשרים ואת יכולה כעת לנצל את המומנטום, למה לבזבז 3 שנים על לימודים אקדמיים, ועוד בחיפה הרחוקה ממרכזי התקשורת.

לשמחתי, תחושת הבטן שלי הייתה חזקה מכל הדיבורים הללו, ואכן מצאתי עצמי נרשמת ללימודי התואר הראשון בחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה.

חשוב להדגיש--הלימודים בתקשורת הם אכן לימודים אקדמיים ותיאורטיים. אמנם במהלך התואר ישנם מספר סדנאות וקורסים מעשירים המקרבים את הסטודנט לפן המקצועי, אך מי שחושב שהוא מגיע לבי"ס מקצועי לתקשורת--כדאי שייסוג.

הלימודים בחוג לתקשורת אִתגרו אותי, סיקרנו אותי וגרמו לי להבין שעשייה מקצועית אינה יכולה לפעול בחלל ריק ללא הבנה מעמיקה של הנושא, יכולת חשיבה וניתוח, וכלים אקדמיים ומקצועיים הנלמדים בחוג. מהר מאוד הבנתי שלימודי התואר הראשון הם רק השלב הראשון בדרך לקריירה אקדמית קצרה אך חשובה והכרחית מבחינתי בתקשורת.

השלב הבא היה לימודי התואר השני, תוך שאני מתרגלת סטודנטים בתואר הראשון בתקשורת וכותבת עבודת תיזה בתקשורת פוליטית. כמובן ששלב זה התבצע גם הוא במסגרת החוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה, כי בית לא עוזבים כל כך מהר. בבית הזה, קוֹלִי וְקוֹלוֹת חבריי תמיד נשמעו, גם כשהיה מדובר בשעות ארוכות שגזלנו מראש החוג לתקשורת דאז, פרופ' גבי וימן, שלו למעשה אני חייבת את ההישג של השלמת התארים האקדמיים, לצד העיסוקים הפרקטיים.

כך חלפו להן השנים, ומצאתי עצמי לומדת את התואר הראשון והשני בתקשורת, כאשר במקביל המשכתי לעבוד בתחום. בהתחלה כמפיקה ועורכת בתוכניות האקטואליה של רדיו חיפה, ובהמשך כמפיקת החדשות של תבל וכמפיקה של ירון לונדון בשידורי קשת.

כשסיימתי את מלאכת כתיבת התיזה (בתום השנה השנייה ללימודי התואר השני בחוג), היה ביכולתי להקדיש את כל כולי להיבט המקצועי. בימים אלה אני מסיימת 3 שנים בתפקיד סופרוויזירית במחלקת מאבקים ומשברים בתקשורת, במשרד יעוץ התקשורת והאסטרטגיה רימון-כהן, מבית מקאן אריקסון - קשר בראל. במסגרת עבודתי ניהלתי את הדוברוּת וניהלתי משברים תקשורתיים של לקוחות מובילים בחברה, במשק ובפוליטיקה הישראלית והבינלאומית, כגון--האוליגרכים (לאוניד נבזלין, מיכאל חודרוקובסקי ושות' בחברת הנפט הגדולה ברוסיה- יוקוס), הועדה לאנרגיה אטומית, חה"כ עמרי שרון, אבי שקד, קרן קיימת לישראל, איגוד ערים דן, דובק, קרן ג'נרלי, מרקורי, הסתדרות המורים, בנק לאומי-שוויץ ורבים אחרים. התפקיד כלל בין היתר חשיבה אסטרטגית רעיונית לטיפול במאבק, אחריות על קשרי עיתונות שוטפים, ניסוח תגובות והודעות לעיתונות, תדרוך עיתונאים, ייזום וכתיבת תוכניות יחסי ציבור ועוד.

כיום אני דוברת חברת קוֹם אִיל פוֹ (Comme il faut), חברת אופנה שלה גם רשת בתי קפה, ספא והאנגר בנמל תל אביב--"בית בנמל". החברה, הידועה כמותג יוקרתי המוכר ומשווק את מוצריו לנשים אמידות כלכלית ברחבי הארץ, שמה לה למטרה לקדם מטרות עסקיות יחד עם מטרות פוליטיות שעיקרן העצמת נשים. החברה מוציאה מדי שנה שני קטלוגים, במסגרתם היא כוללת ומתעדת את עמדותיה הפוליטיות. כך למשל ניתן למצוא את קטלוג "עבודות שקופות" - קיץ 2005, אשר הציף את עבודות הבית של נשים, שאינן מתומחרות ואינן נחשבות כעבודה; קטלוג "נשים חוצות גבולות" בקיץ 2004, שהפגיש את הלקוחות עם העימות הישראלי-פלסטיני; קטלוג "הסיפור שלה"- חורף 2004, אשר דיבר היסטוריה מזווית נשית, ועוד.

נהיר לי היום יותר מתמיד, כי הכלים שרכשתי במהלך הלימודים האקדמיים משרתים אותי נאמנה ומאפשרים לי לראות את הדברים בקונטקסט רחב יותר במהלך עבודתי המקצועית. בשלב זה של חיי אני בוחרת להתמקד בעבודה המקצועית, אך אני בהחלט לא פוסלת בעתיד להמשיך גם לדוקטורט בתקשורת. את זאת, אני מניחה, ימים יגידו.

עלא חליחל, עתונאי ומחזאי

בוגר 2002

כמה חודשים לאחר התחלת הלימודים בחוג לתקשורת התחלתי לעבוד בעיתון "אל-אתיחאד" עד שנת 2000. במסגרת עבודתי בעיתון ייסדתי וערכתי מוסף תרבות וחברה חדש.

2001–2005 עבדתי כשדרן ועורך בשתי תחנות רדיו בערבית, האחרון היה הגשת תוכנית ביקורת לעיתונות הערבית ברדיו "א-שמס" האזורי בערבית.

בשנת 2002 ייסדתי וערכתי את מגזין התרבות והפנאי הראשון מסוגו בערבית, "תרפזיון".

בשנת 2005 ייסדתי וערכתי את המקומון "אל-מדינה", באזור חיפה ושפרעם.

בשנת 2003 למדתי תסריטאות בבית הספר לתסריטאות בתל אביב ומאז אני מעורב בכתיבה קולנועית וטלוויזיונית.

כתבתי וביימתי סרט קצר לפסטיבל הקולנוע בחיפה בשנת 2004, שמו "לפאתי חומוס קדימה".

כתיבה תיאטרונית: כתבתי שני מחזות שהועלו ב- 2004 וב- 2005, והשלישי מיועד לפסטיבל לתיאטרון אחר בעכו 2006 (על הצגה שהועלתה בפסטיבל "מסרחיד" להצגות יחיד: כתבה, עוד אחת).

כותב היום למוסף הספרים בעיתון "הארץ" ומאמרים לאתר "Ynet".

לימודי התקשורת בחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה סיפקו לי הזדמנות מצויינת להיכנס לעולם התקשורת והעיתונות עם כלים מקצועיים ואקדמאיים מגוונים. עובדה זו בלטה על רקע היות רוב העוסקים בעיתונות חסרי בסיס אקדמאי או הכשרה מקצועית מסודרת, וזה העניק לי יתרון גדול לאין ערוך. בכלל, הלימודים בחוג לתקשורת היו חוויה מעשירה ומספקת ששינתה את חיי הבוגרים -- לא רק כמי שעוסק בתחום אלא גם כצרכן תקשורת ביקורתי.

מאמרים שהתפרסמו ב"נענע": תבוסתם של היוצרים (2003), תוגת הערביות (2003), ערבים מצחיקים (2003), האם טבחת וגם עשית חרא של סרט? (2003), כמה בסולם דיכטר? (2004), האשנב בידינו (2004), ראיתי באתר החדש שלכם שאתם מחפשים מלצר? (2004).

שי למדן, עתונאי Ynet, כלכלן

בוגר 2005

התקשורת ואני (שם זמני) 

לא אשכח את תחושת הסיפוק שאחזה בי ביום בו שני ערוצי החדשות המרכזיים עשו "Follow Up" על ידיעה שלי. הימים הם ימי השביתה הגדולה במשק בשנת 2003, ואני, עיתונאי מזה כשנתיים וחצי, סיקרתי את המו"מ עבור Ynet. יום וחצי אחרי ששר האוצר דאז, בנימין נתניהו ויו"ר ההסתדרות, עמיר פרץ הכריזו על "מרתון" בן 48 שעות של ישיבות במטרה לגשר על הפערים ולסיים את השביתה, גיליתי כי ה"מרתון" הפך ל-400 מטר משוכות, והשניים נפגשו למספר ישיבות שהתפרסו על פני שעות ספורות בלבד. אחרי שאני פרסמתי את הידיעה עטו עליה שני הערוצים כמוצאי שלל רב ופתחו איתה את מהדורות 5 (ערוץ 1) ו-6 (ערוץ 2).

באוגוסט 2000 בתום השנה השנייה ללימודי התקשורת התקבלתי ככתב ועורך משנה במדור הכלכלה של Ynet אתר האינטרנט של ידיעות אחרונות. הימים היו ימי האופוריה של ההיי-טק, ו-Ynet עדיין לא עלה לאוויר. את החודש הראשון, עד העלייה של האתר לאוויר, העברנו, אני והממונים עלי, ב"שפשוף" היכולת שלי לייצר ידיעות בעל ערך עיתונאי ובלמידה איך לערוך על פי כללי עריכה מקובלים. בהמשך התקדמתי לתפקיד של עורך תורן במשמרות ערב בכלכלה ועורך מדור הצרכנות (כשהעורך האחראי נעדר).

לימודי התקשורת לא מלמדים להיות עיתונאי, או יחצ"ן, או פרסומאי. כמו שלימודי כלכלה אינם מלמדים להיות כלכלן. הלימודים אמורים להקנות לנו כלים מחשבתיים להתמודד עם אתגרים חדשים בתחומי העיסוק אותם נבחר. אז האם לימודי התקשורת תרמו לי בהיותי עיתונאי? התשובה המיידית שעולה בדעתי היא לא – אני לא נזכר בפעם אחת בה השתמשתי במה שלמדתי. אבל אם חושבים לרגע אחד נוסף, אז התשובה הנכונה היא המון. בכל בחירת מילים, בכל החלטת עריכה, בכל דיון מקצועי עם הממונים עלי, השתמשתי, מבלי משים, בכלים שרכשתי בלימודים: המדיום הוא המסר, הכותרות צריכות להיות קליטות, המסר חד ומושחז, ועם זאת לא להפוך לכלי שרת של בעלי עניין, לא ליפול למלכודות של בנאליות ותמיד תמיד לזכור: אני קודם כל "Civil Servant".

העבודה העיתונאית דורשת תכונות יותר משהיא דורשת ידע אקדמי, למרות שידע לעולם יהווה נכס לעיתונאי. חריצות, תפיסה מהירה, יכולת למידה ויכולת ניסוח הם התכונות והכלים החשובים ביותר לעיתונאי. אך יותר מכל "Killer Instinct" - הרעב, היכולת שלא לתת לסיפור טוב לחמוק מבין אצבעותיך. אם אין לך את זה? אל תהיה עיתונאי. ואני, למרות שזכיתי להערכה רבה מהממונים עלי, הרגשתי שאין לי מספיק מזה.

זאת, והעובדה כי התגמול הכספי הוא רחוק מלספק; והטלפון שמצלצל ב-1 בלילה ומעיר את אשתי ובתי, שהפך למטרד, הביאו אותי להחלטה כי עדיף לי למצוא את פרנסתי במקום אחר.

היום אני כלכלן בחברה ישראלית בין לאומית. אבל עד היום, בדיונים בהם אני צריך להציג עמדה, אני משתמש באותם כלים שרכשתי בלימודי התקשורת – איך בונים טיעון, איך מציגים עמדה, איך בוחרים שפה.

כתבות ב- Ynet: המחיר לשיחות חינם--ויתור על הפרטיות (2000), המצבות הנטושות יהפכו לבתי קברות בקומות (2000), מגבות ערד על סף סגירה--חורג מתקני איכות סביבה (2002), פנסיה במבטחים--יותר שנים, פחות כסף (2002), גם המדינה מרוויחה (שוב) על גבם של המילואימניקים (2003), תרבות ניהול ישראלית--יש דבר כזה (2003), היעד הבא של האוצר--קופות הגמל של השכירים (2003).

נועה אלפנט לפלר, ראש מחלקת מחקר ומידע, הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו

בוגרת 1999

תחילת דרכי המקצועית הייתה בלימודי התואר הראשון בחוגים תקשורת ומדע המדינה באוניברסיטת חיפה. הייתי חלק מהמחזור השני של הסטודנטים בחוג לתקשורת. השילוב בין תחום התקשורת לתחום מדע המדינה הוא השילוב שעניין אותי אז ומעניין אותי גם כעת. לדעתי מוסדות התקשורת והמוסדות הפוליטיים הם מרכזי הכוח בחברה הישראלית ויש להם תפקיד משמעותי ביצירת זהות ובעיצובה. במסגרת הלימודים למדתי גם על רגולציה על תקשורת ועל תפקידה במימוש האינטרנט הציבורי (דווקא במסגרת סמינר בחוג למדע המדינה) וזה הפך להיות תחום עניין מרכזי שלי.

לאחר סיום התואר הראשון התחלתי בלימודי תואר שני בחוג למדע המדינה, במסלול לתקשורת פוליטית, באוניברסיטת תל אביב. במקביל, התחלתי לעבוד כעוזרת מחקר של ראש החוג לתקשורת (דאז) באוניברסיטת תל אביב, פרופסור עקיבא כהן, וכן כעוזרת מחקר בוועדת העלייה והקליטה של הכנסת (במסגרת פרויקט המתמחים של המכון הישראלי לדמוקרטיה). השילוב בין עבודה באוניברסיטה כעוזרת מחקר לבין עבודה בכנסת היה יעיל במיוחד. לצד התנסות במחקר תקשורת ושיפור המיומנויות המחקריות שלי נחשפתי לתהליכי יצירת מדיניות ולאופן בו נעשה שימוש במידע בתהליך.

לאחר תקופת עבודה בכנסת דרך המכון הישראלי לדמוקרטיה, החלה הקמתו של מרכז המחקר והמידע בכנסת. לשמחתי, לקחתי חלק בהקמת המרכז כראש צוות עוזרי המחקר. במסגרת תפקידי הייתי אחראית על כ 15 עוזרי מחקר שנתנו שירותים לוועדות הכנסת. לקחתי חלק בגיבוש נוהלי כתיבת הניירות, עיצוב תהליכי העבודה מול יחידות הכנסת השונות ויצירת תהליך ההכשרה לעוזרי המחקר.

לאחר שעזבתי את הכנסת ולקראת סיום התואר השני, נתקלתי במודעת דרושים בלוח העיר. הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו חפשה רכז מידע. דרישות התפקיד מיצו את כל הדרך שעשיתי עד לאותה נקודה – ידע תיאורטי, ניסיון מחקרי, ניסיון במתן מידע למקבלי החלטות ועוד. לשמחתי קבלתי את התפקיד ולאחר מספר חודשי הקמה הפכתי לראש מחלקת מחקר ומידע ברשות השנייה. לימודי התקשורת הקנו לי בסיס ידע תיאורטי בנושא התקשורת ומקומה בחברה הדמוקרטית וחשיבה ביקורתית לגבי תפקודה של המדיה. הלימודים ביססו אצלי את ההכרה בחשיבות של שימוש במחקר ובמידע בתהליך יצירת המדיניות ואני שמחה לעבוד בארגון ששותף להכרה זו.

תפקידי כראש מחלקת מחקר ומידע משלב מעורבות במחקרי תוכן וקהל בנושאים שונים לצד כתיבת סקירות משוות בנושאים שעל סדר יומה של הרשות. מחלקת המחקר היא חלק מתחום אסטרטגיה של הרשות ואכן המחקר והמידע משמשים כבסיס מרכזי ביצירת מדיניות הרשות.

חלק מדוחות המחקר והסקירות נמצאים באתר הרשות השנייה וניתן לעיין בהם באופן חופשי.

ישראל סטרולוב, משרד החוץ, יפן

בוגר 2000

תקופת לימודי בחוג לתקשורת זכורה לי כתקופת לימודים באווירה אינטימית, עם עיסוק תיאורטי נרחב בהקשרים שונים, ובה בעת, דיון וניתוח של חומרים אקטואליים ועדכניים, שסיפקו האפשרות לקשור את התיאוריות אל המציאות היומיומית – הישראלית והבינלאומית.

כשלוש שנים לאחר סיום הלימודים, הצטרפתי לשירות החוץ הישראלי במסלול המדיני.

בהוויה יומיומית מקצועית של ליקוט מידע, העברת מסרים, ניסיון להשפיע על קהלי יעד מגוונים, ומעקב וניתוח של הלכי הרוח במקום השירות, אמצעי התקשורת השונים, וכמתבקש, גם אותם גורמים ופרטים הפועלים במסגרתם, מהווים מקורות וערוצי פעולה שערכם לא יסולא בפז. עבודה עם ומול אותם גורמים ואמצעי תקשורת, הינם אלמנטים ששזורים כדרך קבע במשימותיי השוטפות, גם אם באופן לא קבוע ומתוכנן מראש.

לימודיי בחוג לתקשורת, הבסיס התיאורטי שרכשתי במהלכם, וההתנסויות המעשיות שעברתי בתקופה זו, מספקים בידי עד היום בסיס להבנה, חומר רקע, וכלים שמסייעים לי בביצוע המשימות הכרוכות בתחום עיסוקי ושלהם היבט תקשורתי.

ברכות חמות על ציון עשור למחזור הבוגרים הראשון של החוג לתקשורת שלוחות לצוות החוג העושה במלאכה.

ברכת לימודים מוצלחים ופוריים שלוחה לתלמידי החוג ולמצטרפים החדשים אליו.

קרן שתוי, סמנכ"ל לקוחות פרטיים, נטוויז'ן

בוגרת 2002

במהלך לימודי התקשורת באוניברסיטת חיפה, חיפשתי עבודה שתאפשר לי לשלב בין לימודים אינטנסיביים לבין פיתוח אישי וקריירה, ומצאתי עבודה כנציגת שרות לקוחות בנטוויז'ן. הרגשתי שיהיה נכון עבורי, בעקבות תחום הלימודים, להשתלב בחברת תקשורת בעבודה שמהותה קשר עם אנשים.

במהלך השנים, במהלך התואר ואחריו, התקדמתי בתוך החברה בתפקידי שרות ומכירה שונים, החל מנציגת שרות, דרך הדרכות, ניהול משמרת, ניהול צוות וניהול מוקדים. לפני כשנתיים, אחרי ביצוע של חמישה תפקידים שונים בתוך החברה , מוניתי לתפקיד "סמנכ"ל לקוחות פרטיים". במסגרת תפקידי אני אחראית על כל תהליכי השרות והמכירה ללקוחות פרטיים של נטוויז'ן, שהיא חברת האינטרנט הגדולה בישראל.

הלימודים בחוג לתקשורת העשירו אותי מאוד בתחומים בהם אני עוסקת היום. החל מיכולת ביטוי וכתיבה, דרך הכרות עם עולם התקשורת והשיווק וכלה בקשר עם אנשים וניהול המשאב האנושי, שמהווה חלק גדול ומרכזי בעובדתי היומיומית.

לבוגרי החוג לתקשורת,

עדיין לא פנינו אליכם? פְנו אתם אלינו!

מחכים לשמוע מכם,

החוג