שמי דנה זועבי, ואני בוגרת תואר ראשון ושני בפסיכולוגיה. את התואר השני בפסיכולוגיה עשיתי במסלול מוח ופסיכופתולוגיה, אותו סיימתי בהצטיינות דיקן.
בעבודת התזה שלי, שנערכה בהנחיית פרופ’ סימון שמאי־צורי וד"ר ליהי פלד, חקרתי כיצד מגפת הקורונה השפיעה על תפיסות של מגע חברתי. במסגרת המחקר השוויתי תגובות התנהגותיות ועצביות (EEG) של נבדקים שנבדקו לפני ואחרי תקופת הקורונה, ובחנתי כיצד השתנתה חוויית המגע הבין־אישי בעקבותיה.
הממצאים הראו כי לאחר הקורונה, מגע חברתי נתפס כפחות נעים – ככל הנראה בשל חשש מהדבקה – בעוד שמגע לא־חברתי עורר רגשות חיוביים יותר. בנוסף, מצאתי שינויים בפעילות המוחית הקשורים לקשב ולחשיבות החברתית של מגע.
המחקר שלי מדגיש כיצד חוויות סביבתיות רחבות־היקף, כמו מגפה עולמית, עשויות לעצב מחדש את תפיסותינו ותגובותינו החברתיות. עבורי זו הייתה חוויה מעשירה ומשמעותית, שאפשרה לי לשלב בין מדע, חברה ורגש, ולהעמיק בהבנת ההתנהגות האנושית דרך העדשה הנוירו־פסיכולוגית.
