במהלך מלחמת "חרבות ברזל" פונו אלפי בנות ובני נוער מיישובים בצפון הארץ ובעוטף עזה.
הפינוי הרחיק אותם מאזורי הסכנה אך גם חייב אותם לעזוב את הבית, את השגרה ולעיתים את הקהילה שבה חיו, לתקופה לא מוגדרת.
במחקרים על עקירה בעקבות מלחמה קשה לבודד את השפעת הפינוי עצמו משום שהוא מלווה לעיתים בשינויים נוספים, כמו: מעבר למדינה אחרת, עוני, הפרדה מהמשפחה או פגיעה בגישה לחינוך ולשירותי בריאות.
לדברי החוקרים, זהו המחקר הראשון שהשווה את מצבם הרגשי של בנות ובני נוער שפונו ונוער שלא פונה במהלך מלחמה פעילה, תחת תנאים דומים של חשיפה לאיום ביטחוני וכאשר הקבוצות בעלות מאפיינים דמוגרפיים דומים.
במחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה, ביקשו ד"ר אור סגל, הדוקטורנטית הדס חברון ופרופ' נועם ויינבך מבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, לבדוק האם לפינוי מהבית יש קשר למצוקה רגשית נוספת בקרב בנות ובני נוער, מעבר להשפעת החיים תחת איום של מלחמה, וכן ביקשו החוקרים לבחון את הקשר בין המצוקה ובין קשיים בוויסות רגשות ובהתמודדות עם אי־ודאות.
במחקר, שפורסם בכתב העת European Journal of Psychotraumatology, נמצא כי בנות ובני נוער שפונו מבתיהם במהלך מלחמת "חרבות ברזל" דיווחו על רמות גבוהות יותר של דיכאון ולחץ לעומת בנות ובני גילם שלא פונו, אף ששתי הקבוצות חיו תחת איום ביטחוני מתמשך.
בקרב המפונים נמצאו בממוצע רמות גבוהות ביותר מהנורמה של דיכאון ולחץ, לעומת רמות גבוהות מהנורמה בקרב בנות ובני הנוער שנותרו בבתיהם.
המחקר זכה לחשיפה גם בכתבה שפורסמה באתר וואלה.